"עטוף": חידוש מהודק ליצירתם של ענבל פינטו ואבשלום פולק

הביצוע המחודש של להקת המחול ענבל פינטו ואבשלום פולק ליצירתם המוערכת "עטוף", הוא מפגן של יצירתיות מתפרצת

יום ראשון, 5.7.2015 | מאת: יעל אפרתי

מוניטין לא משובח יצא למופעים המוגדרים כמיועדים "לכל המשפחה", והיומרה ליצור שמיכה רחבה דיה אכן לרוב אינה מצליחה לכסות את כולם. לעומת זאת, "עטוף", יצירתם המחודשת של ענבל פינטו ואבשלום פולק, מצליחה לא רק לכסות אלא גם לחמם. במפגן מרהיב של דמיון ויצירתיות מצליחים השניים להעמיד שעה של תיאטרון־מחול שמורכב ממחרוזת של שיאים, מין פאנצ'ים קטנים ששתולים בין חרוזי המופע בטיימינג מוקפד. הפאנצ'ים האלה עובדים כי הם לא לוקחים את עצמם ברצינות גדולה מדי; הם רכים, כמעט נונשלנטיים, וכבר כוללים בתוכם את הצעד או את המחווה הבא.

הנחיתות, אם להתייחס לרגע לתנועה עצמה, פוגשות את הרצפה ברוך של בובת סמרטוטים, וגם ההומור או האירוניה דקים: שתי רקדניות שלובשות שמלה משותפת ורוקדות אוניסונו, מעין תאומות סיאמיות חינניות בכובעים וגרביים אדומים, קצת נהנות וקצת מוגבלות. ויש גם את ארבעת הענקים, מוגבהים ועוטים שמלות ארוכות חגיגיות ולצדם אישה קטנה, בעצם אישה נורמלית כמוני, כמוכן. ההרהור הזה, או אם תרצו – השנינות האמנותית, באה לידי ביטוי בכל מרכיבי המופע ועל רובם המוחלט, כמו תמיד, חתומים פינטו ופולק: הכוריאוגרפיה, עיצוב התלבושות והבמה ועיצוב הפסקול.

כל אחד מהם מצוין וביחד הם יוצרים שלם מקורי. כך התלבושות, לעתים זה טרנצ'ים בהירים שצווארונם זקוף למחצה ושתחתונים אדומים מבצבצים מתחתיהם לרגע, לעתים שמלות קטיפה באדום עז שמתכתבות עם ילדות רחוקה ומהוגנת תוך קפיצות מרהיבות, פשוטות רגליים. בירכתי הבמה הציבו השניים מין קיר אפור שבו נחצב שער צר שדרכו עוברים הרקדנים בדרכם לבמה וממנה, וצורתו מכתיבה כמה מהמעברים שנארגו כחלק מהכוריאוגרפיה. פס הקול המגוון והקליט כל כך – תערובת של סווינג מרקיד לצד שירת מקהלה כנסייתית, מוזיקה קלאסית ולהיטי עבר – מכניס את הצופה לחוויה, משרה אווירה של כיף ושל הרהור ומאפשר לכל אדם על פי גילו, ניסיון החיים שלו והאסוציאציות שעולות בו, להצטרף להתרחשות הבימתית.

"עטוף", שפינטו ופולק יצרו לפני כ־17 שנה, היא זו שפתחה את הקריירה הארוכה של צמד היוצרים וגם זיכתה אותם בין יתר הפרסים ב"בסי" – המוענק בניו יורק למופע הבימתי הבולט של השנה. כמו ביצירות הרבות שיצרו מאז, בהן "אויסטר" ו"שייקר" המשובחות, גם "עטוף" טובלת בפנטזיה שהפן הבולט שלה הוא העושר הוויזואלי שלא מפסיק להפתיע. מי שצפה ביצירה הזו אז, יודע שהשנים שעברו, לצד ההתפתחות והניסיון שצברו השניים, הפכו את הגרסה המחודשת למשוכללת יותר, מהודקת יותר ומדויקת יותר. ואי אפשר בלי מילת סיום על הרקדנים: הם לא רק מצוינים, הם נוגעים ללב.

השורה התחתונה: רוצו לראות עם כל המשפחה

לרכישת כרטיסים